חדשות משו חדשות ועידכונים בארץ ובעולם
שגיא יהודה בנסימון יליד אילת שנת 80,
גדל באילת למשפחה מסורתית חמה, שקידוש השבת היה תוך כדי שקול חדשות השבת עם חיים יבין היה נשמע ברקע, כמו הרבה ממשפחות אחרות בארץ בכלל ובפרט באילת.
רק שסיפור חייו מקבל תפנית אחר שחרורו מהצבא בהיותו בן 21 בהגיעו ליפן לאחר שכבר עבר תקופה במזרח הרחוק, שם קיבל ויזה לשלושה חודשים והזדמן לו לעשות קצת כסף במכירת שעונים ושאר מזוייפים בבסטה לא חוקית כמובן, וכמו ביטחון של ישראלי ובמיוחד אילתי לא “ספר את השוטרים היפנים ממטר” ואכן, עברה עליו תקופת העבודה בשלום ואף זכה להתקרב לבורא עולם שהרגיש דווקא שם קרבתו והשגחתו. בהחלטה אמיצה החל לאכול רק כשר וגם להניח תפילין מידי יום, והנה היום האחרון של הויזה ביפן הגיע וגם חבר ישראלי החליף את מקומו בבסטת הזיופים, שגיא יהודה חשב לנצל בטיול את יומו האחרון ביפן וכך עשה *עד לאותה שיחת טלפון ששינתה את חייו מקצה לקצה…* היה זה חברו שאותו החליף באותה בסטת שעונים שביקש רק טובה לחילוף של כמה דקות בעמדה, ואיך אומרים “מצווה גוררת מצווה” במקרה זה מצווה גוררת…(תגלו בהמשך). ע”י כך בחר הבורא להציל את שגיא יהודה.
כמה דקות בלבד עברו על שגיא יהודה בבסטה לבד לאחר שחברו הלך לענייניו, *לפתע קפצו עליו שוטרי הקופי של יפן*, אוזקים אותו ושולחים אותו למעצר בן שבועיים בהם עבר חקירות מסיביות כשיטת היפנים, להוציא ממנו מידע בעיקר על בעלי הבסטה אך לשווא את הילד האילתי שום חוקר לא יוכל לשבור ולהוציא ממנו מידע, דבר שהוביל אותו הישר לכלא היפני ובאגף הבידוד, *שם סבל כ- 160 ימים של משטר יפני קשוח הדואג שכל אדם הנכנס לכלא ולו לזמן מועט, לא ירצה לחזור אליו לעולם*, וכאן אני יצטט את דברו באשר סדר יומו שם: שש בבוקר השקמה, מקבלים תמיד את אותה ארוחת בוקר, אורז קר בתוך צלוחית קטנה שמספיקה לתינוק, כל היום מחויבים לשבת בישיבה מזרחית גב זקוף מבלי להישען על הקיר, בצהוריים פרוסה עלובה של לחם ובערב שוב קערה קטנה של אורז קר, מקלחת פעם בשבוע, סיגריה אחת ביום ואין תקשורת עם המשפחה שזמן רב לא ידעו לאן נעלמתי ולמה אני לא יוצר קשר (שהרי באותו יום שנעצר עדכן אותם שיטוס לתאילנד וכבר הכרטיס בידו, אך “רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום”).
במהלך טיולו *השתרבב לו בין החפצים בתיקו האישי ספר תהילים פצפון* בגודל קופסת גפרורים שאפילו השוטרים שערכו חיפוש בתיקו האישי טרם כניסתו לתא לא מצאו, והיה שמח במציאתו כמוצא שלל רב, יום ולילה קרא בספר ושמר בכך על שפיותו ותקוותו, שם לראשונה התחבר שגיא יהודה לספר התהילים והרגיש לרוב הזדהות עם הפסוקים שכאילו נכתבו בעבורו, “מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה’: אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי, אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל-דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה: עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁו” וכהנה עוד הרבה…
אומר שגיא יהודה: “יום אחד הגיע רב חב”ד לבקר אותי והביא לי תפילין להניח, זה רומם אותי מאוד, אז ידעתי כשאצא מכאן אניח תפילין לעולם וכאילו הבטחתי זאת לאבא שבשמים רק שיוציא אותי מהסיוט הזה כבר.
אחר 4 וחצי חודשים בסבל הנוראי הזה, זמן המשפט הגיעה, המתורגמן מתרגם לי מה שנאמר והנה פסק הדין יוצא מפי השופט היפני בפנים זועפות, נו… תרגם כבר… מה הוא אמר??? שאלתי בלחץ את המתורגמן, עוד שנה בכלא, השיב!!!
*לא ידעתי את נפשי מרוב צער התעלפתי* ורק לאחר כמה רגעים שהעירו אותי הסבירו לי שאני משתחרר ושזה היה תרגיל שלהם כדי להלחיץ אותי, ונלחצתי ועוד איך נלחצתי, אבל לא הם עשו לי את כל התרגיל הזה, הבנתי שרק אני יודע, על כל ההצגה הזו מי אחראי, לא אחר מלבדו יתברך שדיבר אלי בצורה הכי ברורה שאפשר מבלי לקבל נבואה ופתאום שמעתי את הקול פנימי שלחש לי כבר שנים: “צא מחיי הזיוף שלך וקבל חיים חדשים ואמתיים בדרך ה’, בדרך התורה הקדושה”…
השתחררתי ומיד לארץ חזרתי וכן גם בתשובה, הרגשתי בחינת יוסף הצדיק, ” ויריצוהו מן הבור”
יוסף, מהכלא למלך מצרים.
אני, מהכלא למלך על עצמי, חרותי ויצרי.
ידעתי שאני חייב להדבק בדרך הכי נכונה ואמיתית (בשבילי) בדת, עברתי דרך בסייעתא דשמיא בתשובה והיום אני מקיים אורח חיים חרדי ולא מפסיק להודות לה’ על הדרך שלי על רעייתי שתחייה ועל ארבעת ילדיי האהובים.
