חדשות משו חדשות ועידכונים בארץ ובעולם
ראש ישיבת פורת יוסף חכם שלום כהן זצוק”ל נשיא מועצת חכמי התורה.
(מאת: ר’ משה גולדשמידט)
הַתּוֹרָה הִיא סַם חַיִּים, כָּל הָרְפוּאוֹת לְכָל הַבְּעָיוֹת, נִמְצָאוֹת בַּתּוֹרָה, הָאֶתְגָּר הֲכִי גָּדוֹל עֲבוּר יְהוּדִי זֶה הִתְמוֹדְדוּת עִם הַיֵּצֶר הָרַע, וְעָלָיו נֶאֱמַר “בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע, בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין”.
גַּם אֵצֶל לוֹמְדֵי תּוֹרָה יֵשׁ יֵצֶר הָרַע, וִיתֵרָה מִכָּךְ, “כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, יָצְרוּ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ”, אֲבָל לְפָחוֹת יֵשׁ לוֹ כְּלֵי מִלְחָמָה לְהִתְמוֹדֵד עִם הַיֵּצֶר. “אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה, מְשָׁכָהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ” אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁעוּר קָבוּעַ לְלִמּוּד, אָז גַּם אִם הַיֵּצֶר הִשְׁתַּלֵּט עָלָיו זְמַן מָה, כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ לִזְמַן הַלִּמּוּד, זֶה כְּמוֹ אַנְטִיבִּיּוֹטִיקָה. הַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת נוֹגְדָנִים לְיֵצֶר הָרַע.
צְאוּ וְהִתְבּוֹנַנּוּ בָּעוֹלָם שֶׁמִּסְּבִיבֵנוּ, תִּרְאוּ כַּמָּה דְּבָרִים מֻפְלָאִים יֵשׁ בָּעוֹלָם, גְּשָׁרִים, בִּנְיְנֵי עֲנָק, מְכוֹנִיּוֹת וּמְטוֹסִים, פִּתּוּחִים מַרְהִיבִים שֶׁהָאָדָם יָצַר בְּחָכְמָה, בָּעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא ע”י הקב”ה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.
בְּכַמָּה יָמִים הקב”ה בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית? בְּשִׁשָּׁה יָמִים! וְכָל מָה שֶׁעֵינֵנוּ רוֹאוֹת וּנַפְשֵׁינוּ מִתְפַּעֶלֶת, זֶה הַכֹּל פֹּעַל יוֹצֵא שֶׁל עוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים.
תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה נִתְּנָה ע”י הקב”ה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם, תְּתָאֲרוּ לָכֶם כַּמָּה תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל מַעְיָנִיּוֹת חָכְמָה וַדָעַת אֶפְשָׁר לְהָפִיק מֵהַתּוֹרָה, בַּנִּגְלֶה, בַּנִּסְתָּר, בְּגִימַטְרִיּוֹת וּבַפַּרְפְּרָאוֹת, בַּדְּרוּשׁ וּבְסוֹד, רְחָבָה מִינֵי יָם!
מִתְּחִלַּת חֹדֶשׁ אֱלוּל, חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וְעַד לְיוֹם הַכִּפּוּרִים נָתַן לָנוּ הַבּוֹרֵא אַרְבָּעִים יוֹם, צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁבְּזְמַן כָּזֶה אֶפְשָׁר לִפְעֹל הַרְבֵּה בִּבְנִיַּת הָעוֹלָם הָרוּחָנִי שֶׁל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי.
הָיִיתִי הַיּוֹם בְּפִדְיוֹן הַבֵּן שֶׁל תַּלְמִיד, כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַמָּקוֹם, שָׁאַלְתִּי אֶת אָבִי הַבֵּן, מָה אַתָּה רוֹצֶה יוֹתֵר, אֶת הַכֶּסֶף אוֹ אֶת בִּנְךָ? הוּא עָנָה לִי כַּמּוּבָן “אֶת בְּנִי”! שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, מָה פֵּשֶׁר הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, וְכִי יֵשׁ אַבָּא בָּעוֹלָם שֶׁיַּעֲדִיף אֶת הַכֶּסֶף עַל פְּנֵי בְּנוֹ? הָיוּ שָׁם בַּקָּהָל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, כָּל אֶחָד זָרַק רַעֲיוֹן אַחֵר…
אָמַרְתִּי לָהֶם: הַתּוֹרָה בָּאָה לְלַמְּדֵנוּ מֶסֶר גָּדוֹל לְכָל הַחַיִּים, רַבִּים מְדַבְּרִים גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה עַל חֲשִׁיבוּת הַיְּלָדִים, שֶׁזֶּה כָּל עוֹלָמָם, וְ”מַה לֹא עוֹשִׂים עֲבוּר הַיְּלָדִים”… אֲבָל לִפְעָמִים, כְּשֶׁזֶּה מַגִּיעַ לְנוֹשֵׂא כַּסְפִּי, כְּשֶׁהַחִנּוּךְ הַטּוֹב בָּעִיר עוֹלֶה קְצָת יוֹתֵר כֶּסֶף, אוֹ שֶׁדּוֹאֲגִים לְפַרְנָסָה עַל פְּנֵי הַחִנּוּךְ הַטָּהוֹר, לִפְעָמִים הָאָדָם עָלוּל לִבְחֹר בְּכֶסֶף עַל פְּנֵי הַיְּלָדִים.
בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן וְחֵצִי שֵׁבֶט הַמְּנַשֶּׁה אָמְרוּ לְמֹשֶׁה (בְּמִדְבַּר לֵב, טז) “גִּדְרוֹת צֹאן נִבְנָה לְמִקְנֵינוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּינוּ, וּמִבְּאֵר רָשִׁ”י שֶׁהָיוּ חָסִים עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁהִקְדִּימוּ מִקִּנֵּיהֶם לְטַפָּם. וּמֹשֶׁה עָנָה לָהֶם (פָּסוּק כד) “בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹאנְכֶם”.
“חָפֵץ אֲנִי לִפְדּוֹת אֶת בְּנִי”, זֶה הַתְּשׁוּבָה שֶׁצְּרִיכָה לְהַדְהֵד בְּרֹאשׁ הָאָב כָּל חַיָּיו!
